משה קסטל, יליד חברון (1909 – 1991), היה צייר ישראלי בולט ואחד ממייסדי קבוצת "אופקים חדשים", ששמה לה מטרה בין השנים 1948- 1963 ליצור הפשטה באמנות החזותית בישראל. הוא למד בבצלאל והתגורר בפריז בין השנים 1927 – 1939, שם הושפע מאמנות התקופה. אמנותו של קסטל ידעה מספר סגנונות, בעיקר פיגורטיביות אקספרסיוניסטית.
לקראת סוף שנות ה-40 אימץ קסטל לציורו את שפת הסמלים הפרימיטיביסטיים של חואן מירו הספרדי, ותוכני ציוריו עמדו בסימן פולחני קורבן. עם פרוץ ההפשטה הישראלית התמסר קסטל לכתב יתדות ולאותיות עבריות קדומות, חלקם בצבעי שמן וחלקם בתבליטים. קסטל נמנה עם קבוצת הארכיאולוגיסטים במחנה "אופקים חדשים" שסירבה להפריד את האמנות הישראלית המודרנית משורשיה במזרח התיכון הקדום.
ביצירה "אותיות קדומות", המהווה חלק מאוסף לוין, מיסודו של אספן האמנות והאסטרטג הפיננסי של קרן GTI, עופר לוין, בנה קסטל הפשטה קליגרפית המעלה על הדעת דמויות מופשטות המעורבות באקט פולחני. הציור הנוכחי מאוכלס באותיות/פיגורות שטוחות, צורת כד מימין, ויתכן גם ירח משמאל. רקע כהה מאוד נושא מעליו משטחים מופשטים כחולים, ומעליהם מתגלות הצורות הקליגרפיות בהשפעת פאול קְלֵה.
גרסה מלאה של הביקורת נכתבה במקור על ידי גדעון עפרת ופורסמה לראשונה בספר “אופקים רחבים" בהוצאת לוין בשנת 2013.
