דוראר בכרי (נ' 1982), יליד עכו, מצייר ציורים פיגורטיביים של דמויות משכונת מגוריו בדרום תל אביב (פועלים זרים, חסרי בית, בעלי חנויות ועוד) ונופים אורבניים, המייצגים מבט מקומת גג על בניינים בקו התפר בין דרום העיר לצפונה ובין יפו לתל אביב. עניין מיוחד מגלה בכרי בנופי נמל יפו, ברחובותיה ובתושביה הערביים (ברחוב, בנמל, במסגד), שגם אותם הוא מצייר בפיגורטיביות ריאליסטית. ב-2006 פרש בכרי מלימודי אמנות בבצלאל, ועבר לתל אביב, שם המיר את ציוריו הסמליים ואת דיוקנאותיו העצמיים בייצוגים של הסביבה האורבנית והאנושית.
לדברי בכרי: "מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד השתדלתי לצייר את המציאות היום-יומית שמסביבי […] בהיותי זר בעצמי בשכונות דרום תל אביב. דווקא הזרות האישית שלי גרמה לי להרגיש נוח בשכונות האלה, כי כאן אני זר בין זרים בהיותי ערבי פלסטיני ישראלי. […] ציורי השכונות של תל אביב ויפו, בדרך כלל ריקים מאנשים. אני מנסה ליצור מעין מציאות שונה, מקום ללא אנשים, כאילו מנסה לרמוז שהאנשים ברחובות הם לא תושבי המקור. ניתן לפרש זאת מנקודת המבט הפלסטינית, אך גם מנקודות מבט שונות, כמו של העובדים, המהגרים או הישראלים. הציור בשבילי הוא תרגום של הועלם דרך מראה שבורה, שלא כמו מצלמה שתופסת את הרגע כפי שהוא".
הציור המופיע כאן, הממחיש את מציאות הזר בישראל מנקודת ראותו של בכרי, מהווה חלק מאוסף לוין, מיסודו של אספן האמנות והאסטרטג הפיננסי של קרן GTI, עופר לוין.
גרסה מלאה של הביקורת נכתבה במקור על ידי גדעון עפרת ופורסמה לראשונה בספר “מעבר לאופק" בהוצאת לוין בשנת 2017.
