יוסף זריצקי, יליד אוקראינה (1891 – 1985), נחשב אחד מגדולי הציירים הישראלים. נמנה עם מקימי קבוצת "אופקים חדשים", ששמה לה מטרה בין השנים 1948 – 1963 ליצור הפשטה באמנות החזותית בישראל. זריצקי למד אמנות באקדמיה בקייב וגויס לצבא הרוסי במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים, שם העלה על הקנבס באמצעות צבעי מים תיאורי נוף של העיר. במהלך ביקור בן מספר חודשים בפריז התוודע לאמנות המודרניסטית המערבית. בפעילותו בקבוצת "אופקים חדשים" נטה אל עבר הציור המופשט. על תרומתו לאמנות הישראלית זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור.
בשנת 1958 הוזמן יוסף זריצקי לעצב ציור מונומנטלי עבור ביתן הישגי הכלכלה ב"תערוכת העשור" למדינה. זריצקי עבד על הציור הגדול ביותר שיצר מעודו, "עוצמה" שהיה גדול מימדים, 6X5 מ'. הייתה זו הצהרה של אמן, שאינו נכנע למוסדות החברתיים ואינו מתפשר עם שפות חוץ-אמנותיות. בן גוריון הביע הסתייגות מהציור, ולאחריה הועברה היצירה לביתן צדדי. המעשה גרר תגובות נזעמות על התערבות הממסד באמנות.
הציור הנוכחי, המהווה חלק מאוסף לוין, מיסודו של אספן האמנות והאסטרטג הפיננסי של קרן GTI, עופר לוין, הוא אחת מעשר סקיצות אקוורליות שיצרו בסופו של דבר את הציור הסופי של "עוצמה" שנכחד. הדמות המופיעה בציור היא שילוב של עיבוד אפשרי של סוס ודמות אנושית, כאילו מרומז כאן היחס בין האמן לבין העולם: גם מרוחק וגם שייך; גם חיה וגם תבונה. זהו האמן-אטלס, הבורא ומעצב את ההוויה, אך לאו דווקא מהווה חלק ממנה.
גרסה מלאה של הביקורת נכתבה במקור על ידי גדעון עפרת ופורסמה לראשונה בספר “אופקים רחבים" בהוצאת לוין בשנת 2013.
